איך שהזמן רץ כשנהנים.......
כילדה אהבתי לבוא לספריית הילדים.
אהבתי את הציפייה בירידה למקלט, את הריח (כן.. הריח...)אהבתי לבחור מהמדפים, להוציא את הסימניה בהתרגשות ולתת אותה לפאולה ולחכות כבר להגיע הביתה להתחיל לקרוא.
גם היום, כאימא, אני אוהבת לבוא לספריית הילדים. רק שעכשיו החוויה גדולה, צבעונית, עדכנית ומגוונת הרבה יותר. הספרים עדיין במרכז ובלב המקום, אך הספרייה עכשיו היא הרבה יותר מזה. היא מקום מפגש, לימוד, משחק ויצירה.
בספרייה מגוון גדול של ספרים- קלאסיקות לצד הספרים שרק יצאו, כולם מסודרים על המדפים לפי תחומי העניין של הקורא הצעיר. אחרי שמצאת ספר, אפשר לבחור בין פינות ישיבה לקריאת הספר (כבר לא צריך להתאפק עד הבית..) או לחלופין פינות ציור ויצירה, משחקי שולחן, משחקים לימודיים, פינת האזנה, תחפושות, תאטרון בובות....והכל צבעוני, שמח ומזמין.
את הריח של המקלט והספרים הישנים( שחייבים להודות שהיה לו קסם משלו) החליפו מזגנים, מטבחון ופינות ישיבה.
תודה לעליזה על ההשקעה.
כתבה: עפרי נפתליהו
מתוך עלון רביבים 2934 16.02.2018 עמ' 10

אתר הספרייה שודרג לנוחויותכם

מעתה ניתן לבצע חיפוש משולב בכל ספריות המועצה בעלות קטלוג מקוון.

נכנסים ל"קטלוג ספרים", בוחרים "חיפוש משולב בספריות המועצה".

בעמוד הבא בוחרים את הספריות בהן אתם מעוניינים לחפש, ומחפשים!

כך שאם אין את הפריט אותו חיפשתם בספרייה שלכם, ניתן לבדוק בחיפוש אחד גם בספריות שכנות.במדור קטלוג ספרים ניתן לחפש ספר ולראות באילו סניפים של הספרייה האזורית יש.

שימו לב לסמל הנגישות הכנסו ותבחרו את המתאים לכם.

כמובן ניתן להיכנס לספרייה האזורית ולהתרשם מהסניפים.

תודה לעובדי אגרון על השדרוג הידידותי.

"אין בכוונתי לספר את הספר. מי שרוצה את הסיפור מוזמן לקרוא אותו.אני מתכוון להשיב על שאלות שאשאל את עצמי, שאלות שאנשים סקרניים לשאול. כלומר , אציג שאלה שאלה ואנסה לספק לה תשובה. יש לי שש שאלות....."

אמר אמיר ארז בפתח המפגש על ספרו 'קללת אורידיקי' בבית המאושר.

1.איך התחלת, פתאום כך אחרי גיל שבעים לכתוב ספרים?

2. מה הקשר שלך ליוון?

3. על יוון ופוליטיקה

4.על הנטייה שלי לדיוק בתאריכים ובפרטים גיאוגרפיים והיסטוריים.

5. לגבי בחירת הדמויות

6.האם קללת אורידיקי הוא ספר מתח?

....... אז כך. אתחיל בזה שלא היה לי בבית הספר נושא יותר שנוא מכתיבת חיבור. עד כדי כך שהמורה לאנגלית הדיר אותי משיעורי האנגלית לאחר שסרבתי לכתוב חיבור על נושא שביקש כי לא היה לי מה להגיד, משעברו כך ימים קראה לי מנהלת בית הספר, שידלה אותי לכתוב על מה שאני רוצה והבטיחה לתאם זאת עם המורה לאנגלית. אם מסקרן אתכם איך זה נגמר אז אוסיף שהגשתי לו חיבור שהכותרת שלה היתה: "הקשר בין מורה גרוע לתלמיד טיפש". הוא התייחס לחיבור הזה במלוא הרצינות, תיקן בדיו אדומה כדרכו את שגיאות הכתיב שלי ואת השגיאות התחביריות ונתן לי ציון בדיו אדומה עם עיגול מסביב 6.5 רוב החיבורים שלי לא ארכו יותר מעמוד וחצי, כי לא היה לי מה להגיד.

ובכן מה קרה אצלי שפתאום מצאתי את עצמי כותב ספר?

1. בכל אשמה הפרישה מהעבודה.במשך עשרות שנים שאבה אותי האחריות בכבודה ולא הותירה לי מקום. מעט המקום שנותר לי התמלא בתחביבי שהשתנו מעת לעת, ב- 2009 הייתה הסכמה ביני ובין תאגיד אפרוחי רביבים שאכשיר את סמדי להחליף אותי בהנהלת חשבונות. עבודתי הצטמצמה בהדרגה לשלושה ימים לא מלאים בשבוע בתמחיר ובכספים. טיפלתי בגינה, בישלתי, שמעתי מוזיקה קלסית, שיפצתי מערכת השקיה קטנה ליד הבית שהופקרה כמו שהופקר כל הנוי של המדרשה, אך גם כל אלה לא יכלו למלא את חללל הזמן שנוצר. בטלה זאת אומנות ומי שאין בו את האומנות הזאת , חייו קשים. הייתי יושב שעות בתחילת קיץ 2009 על המרפסת בחוץ והוזה הזיות, בוהה, ומהרהר. ועל מה מהרהר איש מזדקן בן שבעים ומשהו? על העבר. עתיד כבר אין לי, הווה רזה מאד, אבל עבר יש בשפע. וכך מצאתי עצמי מחטט בעבר, מנסה להבין אירועים מילדותי. תוך כדי כך החלטתי עשות סדר במחשבות ולהעלותן על נייר. התחלתי גם להנות מזה. במהלך הקיץ, כתבתי עשרות עמודי נייר בעפרון, מן הסתם חסרי חשיבות. באחד מהבקרים של שלהי הקיץ, ילדי השכונה כבר חזרו לבית הספר והוריהם בעבודה ואני לבד עם ציוצי הציפורים ושירת השרורים, נזכרתי בארבעת הימים שלי בדיונות העצומות של אל- עריש ביוני 1973. זו היתה חוויה מיוחדת במינה בגלל הדיונות הצחורות הנפלאות ובגלל הקשר המיידי שנוצר ביני ובין בחור בשם יגאל שהפך את שהייתי שם לתחושת חג. עזבתי את יומן ההרהורים ועברתי לכתיבת הזיכרונות שלי מאותם ימים. הילדים שלי אומרים שאהבתי לספר על הבחור הזה באותם זמנים של לפני 44 שנים. אבל כשאתה מספר אבל כשאתה נכנס לפרטים, אתה מתעייף ומרדים את שומעך, או מתקרטע על ידי דיבורים או רעשים והפרעות. אין כן בכתיבה. יש לך זמן לנסח את הדברים היטב ולספר באין מפריע ובעיקר לתקן ולתקן. אין כאן השראה, יש רצון לספר לעצמך סיפור ולסדר אותו על הנייר. זו עבודה מפרכת שדורשת הרבה מאמץ וריכוז והרבה הרבה זמן.כתבתי כמה עשרות עמודים. משפט אחד של יגאל, שלא פרט ולא החיב , נחרט היטב בזיכרוני וגירה מאד את דמיוני. תוך שסיפר לי על המשבר הנפשי שעבר במלחמת ששת הימים, ושבעיקבותיו יצא לחפש את עצמו בעולם אמר: אז גם נודע לי שאבא שלי אינו אבא שליבאמת, אלא שאני בנו של מורד יווני שנהרג. מטעמי מבוכה, נימוס וצניעות לא חקרתי אותו על מעלליה של אמו.נשארתי עם אמירתו זו שלא הניחה לי כל השנים.
2. החלטתי להמציא לאמו סיפור. המצאתי לה שם, חנה, הולדתי אותה בסלוניקי ב-1920, המצאתי לה סיפור אהבה, וחיפשתי דרכים להבריח אותה מסלוניקי הנכבשת על ידי הגרמנים, להרוג את אהובה, כדי שתוכל להוליד את יגאל בארץ ישראל ולמצוא לה איש אחר שיאמץ אותו לבנו. כך יצא הספר איסלנד.
3. שני הספרים הבאים שכתבתי, גרעיניהם היו אוטו ביוגרפיים. 'רכבת מאוחרת' ו'אל הצוק'. ובכן אחרי הספר השלישי הרגשתי שמיציתי את הכתיבה האישית ושאלתי את עצמי אם הגעתי חזרה אל המורה לאנגלית ואין לי יותר מה להגיד. אך לא ותרתי. היה לי שם לספר שצריך לכתוב אותו אבל אין לו סיפור 'קללת אורידיקי'. ואם תשאלו מאין באה כותרת כזאת לספר, אומר שהשם בא לי בעקבות ביקור שערכנו רותי ואני במלונית של אשה נחמדה בשם רולה שקראה למלונית שלה אורידיקי. והשיחה הראשונה שניהלתי אתה הייתה אודות השם הזה היווני המיתולוגי כל כך. ולמה קללה, לשם כך צריך לקרוא את הספר.
4. האם קללת אורידיקי הוא ספר מתח?
   עם בחירת השם, עוד לפני שחשבתי מה לעשות בו, חששתח ששם הספר יגרור אותי לסיפור מתח. אבל הז'אנר הזה לא מתאים לי. אני קורא ספרי מתח לעיתים רחוקות מאד. אז הייתה לי בעיה, איך לספר על היעלמות ועל חקירה מבלי להיגרר לספר מתח. איש לא יאשים את צ'כוב, שאם הופיע אקדח במערכה הראשונה, פירוש הדבר שהוא הולך לעשות לנו סרט מתח. אמנם אנחנו כבר יודעים שהאקדח יירה במערכה האחרונה אבל אנחנו גם יודעים שזה לא מה שחשוב במחזה.
   יש לי שתי דוגמאות מיוחדות להראות איך שוברים את המתח הנבנה בתוך רומן כשאין בכוונת הסופר לכתוב ספר מתח. בשנה האחרונה קראתי שלושה ספרים של אורחאן פאמוק, שיודעי דבר יאמרו עליו שהוא גדול סופרי טורקיה המודרנית. למען היושר האינטלקטואלי אומר שהגעתי אליהם בעקבות המלצותיה של רותי. בכל אחד משלושתם יש רצח. בספר שלג יש לפנינו משורר שנקלע בסופת שלגים בעיירת ספר ומנסה לחקור תעלומה שמתרחשת בה. האיש בורח מטורקיה בעור שיניו ונרצח בגרמניה. פה פונה אלינו הסופר ואומר בערך כך: אני הגעתי לבקר בביתו של האיש, הוא נרצח ככה סתם על ידי מתנקש שכלל לא ברור שהתכוון לאיש. באתי לביתו בכדי לחפש את פנקס השירים שלו. ואנחנו הקוראים מרגישים שעבדו עלינו. הוא בכלל לא התכוון ליצור סיפור מתח, הוא רצה להראות לנו את הלכי הרוח, את העוינות בין קבוצות ומעמדות בטורקיה של לפני ארדואן.
   בספר אחר, הנרצח הוא זה שפותח את הספר ומספר לנו איך רצחו אותו והשליכו את גופתו לתוך באר ומה שבאמת מציק לו זו השאלה האם ימצאו את גופתו ויביאוה לקבורה.
   וכן חשוב לו למת המספר שקרוביו ידעו מה עלה בגורלו.
   והגדיל לעשות יעקב שבתאי בספרו זכרון דברים. הוא פותח את הספר כך: " אבא גולדמן מת בראשון באפריל אילו גולדמן עצמו התאבד בראשון לינואר. כאילו רצה לומר לנו: אני מספר לכם זאת כי כוונתי לספר סיפור שדמויותיו נעות בטוח הזמן הזה של תשעה חודשים ולשחרר אתכם מראש מהמתח הסיפורי שתתפנו להתרכז בדברים עצמם.
   קיימת דיכוטומיה בין רומן לספר מתח יש להם בסיס משותף של דמויות, זמן, דמיון ואפילו התפתחות הסיפור. אבל בספר מתח אתה מוצא מהר מאד את עצמך עסוק בפתרון התעלומה. הדמויות הולכות ומתרדדות וגם איכות הסיפור מתרדדת.
   כאשר מופיעים בספר מתח תיאורי נוף פיוטיים, או סיפור אהבה חושני, או קטע אירוטי, אנחנו מקבלים את זה כסרח עודף, יש לנו תחושת זיוף, או כפי שאני הייתי מגדיר זאת כנזם באף חזיר. לפעמים אני מקבל זאת כחוב של כבוד לכתיבה הספרותית.
   בספר קללת אורידיקי, שבשמו כבר טמונה תעלומה שמצפה לפיתרון כמו בספר מתח, השתדלתי כמה שיכולתי להפיג את המתח הזה בשלבים די מוקדמים. בשלב די מוקדם של הקריאה, מבין הקורא שנולה איננה כי היא מתה. ממש לא התכוונתי להביא בסוף הספר את הרקולה פוארו שיפתור לנו את היעלמותה, למרות שבמידה מסוימת יצא כך.

ספר בשבילי בשבילי ספריות

ספר הוא מקום בו אתה מוצא עצמך בראי מילותיו של משורר, סופר אחר.

שומר עליך מפני פיצוצי היום – יום , מפני לחצי 'התמהר- תאט'.

הקול המרגיע, הזורם כמי השקט בגופך, בליבך, בתוך תוכך ויוצא אל עולם המילים השוטף אותך מעצמך ומוציא אותך אל סביבתך.

ספר אינו מציאות חילופית אך אליו אתה בורח , אל המילים, אל הקריאה השומרת עלינו שלמים.

ספרייה היא מקום בו אתה מגשים מה שספר בשבילך.

מקום התפור אל אנשי המילים: כותבי וחושבי המילה.

מקום בו מתחבר הרגש למשולש: מילים ,ספרים, ספרייה. סוגר מעגל למי שכותב ופותח "חלונות לנוף" חדשים כמו חברים חדשים.

עיסוק בתחום בו אתה חזק. הדומיננטי שלך , המחזק אותך ממצבי החולשה, הממריא אותך ממשבריך ממישבריך, המחבר אותך אל הסביבה.

עוזר ספרן ראשי משנת 2.12.2014 . עובד במסירות, אחריות ונאמנות. שרל"ק (שירות לקוחות) באהבה.

אהב העבודה החיים ואתכם.

                                                                       דניאל סנד

                                                                       ינואר 2018

 ש נ ה    ט ו ב ה         

        חודש יוני ימי הספר בנגב 2017  

חברים ממליצים

חנה גלילי ממליצה על "מלאכים חסרי בית"- טה חמאד אל שביב

איזה ספר!!! אני לא זוכרת מתי קראתי ספר כל כך מטלטל, מזעזע ורגיש. אמירה אנטי מלחמתית ברורה וחזקה. קראתי אותו בנשימה עצורה. 

דרור פרץ ממליץ לקרוא ספרים של ריק ריירדן

כי הם ספרי פנטזיה ארוכים ומצחיקים.
הסדרות שלו מתמשכות וכולן מתרחשות באותו עולם גם כשהן לא קשורות הסדרה האהובה עלי היא גורלו של אפולו על אל יווני שנופל מהשמים.

אריק אפרים ממליץ על הספר "גינת הבר"  מאת מאיר שלו

מי שאוהב את מאיר שלו ואת צמחי ארץ ישראל הספר הוא סוכריה אמיתית . מי שלא אוהב גינון ואת צמחי הבר של א"י, ממנו והלאה.

לטעמי כמי שאוהב גינון ואוהב את מאיר שלו הרווח כפול.

לסלי בקר ממליצה לקרוא את הספרים של ג'יימס פטרסון  

ספרי מתח מתחילים  ומניחים הספר בסיום הקריאה. פרקים קצרים, מתח אקשן.

בעברית ובאנגלית.                                                                                      

לרה פינשטיין ממליצה על הספר "חיי הנצח של הנרייטה לאקס" מאת רבקה סקלוט

זה ספר שיש בו קצת מהכל: מדע, סיפור אנושי, מחקר מענין וארוך שעשתה המחברת , היסטוריה, ביולוגיה ועוד.                                                                                    

כתוב בצורה מעניינת וטובה וכיף לקיראה.                                                             

עדין קוה ממליץ על הספר "הגנן " מאת יורם גורן

הספר, שנכתב ע"י גיסו של יעקובה כהן מניר-עוז, נפתח בסיפור הפיצוץ של גשר דמיה ב- 1946 בהשתתפות רחל סבוראי ויוני הדואר בפיקוד יוחנן זריז ממשאבי שדה.

יעקובה – (במלעיל, כמו פארבולה), אחיה הגדול של רחלה כהן נולד בנחלת ציון ליד שייח' באדר בירושלים לאבא מורה ו-12 אחים. התגייס לפלמח, למחלקה הערבית. יצא למשימות מגוונות מעבר לגבול ובין היתר השתתף בהלווית המלך עבדאללה ב-1946.

עוד כשרקדנו הורה ב"כדורי" היה אחד הלהיטים "סרסנוך יא מוחמד" למנגינה איטלקית שחיים חפר חיבר לה מילים חדשות. בספר התוודעתי לפרטי הפעולה בה סורס ערבי מבית שאן לאחר שאנס חברה מקיבוץ נוה איתן. הנקמה בוצעה ע"י יוחאי בן-נון, עמוס חורב ויעקובה.

יעקובה פעל בארצות שונות, כולל דרום אמריקה אבל הספר מתרכז בלבנון ובסוריה, במסווה של ערבי שנמלט מיפו במלחמת העצמאות כשזו מסופרת בגוף ראשון. שם הספר נגזר מעבודתו של יעקובה בנוי של אלונים בו חי כל חייו ובין היתר היה מזכיר הקיבוץ.

הספר הופץ רק בין המשפחה ועותק אחד נמסר לספריה. קריא, מרתק ומומלץ.

נגה יוגב ממליצה שני ספרים לא חדשים וגם לא כל כך מוכרים אשר מבאים לנו סיפורם של מקומות וזמנים רחוקים - 

א. הספר הראשון הוא הילד של פילה, מאת דלין מתיה - סופרת דרום אפריקאית שכתבה גם את הקפות ביער (הרבה יותר ידוע וכמובן שגם הוא מומלץ)

סיפור על אהבה, עקירה וניצחון 
באפריקה ילד משוטט ביער נייסנה, הוא מתרחק לעומק היער, ונעלם. כעבוד תשע שנים, שני פקידי מרשם התושבים מוצאים ילד לבן שגדל במשפחה של שחורים בהרים שמעבר ליער. הם לוקחים מפילה את הילד ומחזירים אותו למשפחתו "המקורית". פילה, שגידלה את בנג'מין מאז מצאה אותו על סף ביתה, מסרבת לקבל את הגזילה השרירותית. מלאת זעם וכאב היא מחליטה לצאת למאבק. אבל נגד מי? 
"אביו" החדש של לוקאס (זה עכשיו שמו של הילד) מרגיל אותו במכות של שוט לקרוא לו ולאשתו "אבא" ו"אמא". לוקאס המזועזע לא מסוגל לבכות. הוא מחכה לפילה שתבוא לקחת אותו. בעיניו היא כל-יכולה. אבל פילה חסרת -אונים מול שלטון החוק. נבצר ממנה להגיע ליער, ובנג'מין נאלץ לגדול ולהפוך לגבר לפני שיוכל לצאת מן היער - ולחפש את האמת. 

ב. הספר השני הוא הנהר הסודי מאת קייט גרנוויל. הסיפור הזה מתרחש באוסטרליה - 

המאה ה-18 לא הייתה קלה עבור האדם הפשוט. העולם עבר שינויים אדירים, וחבלי המודרניות השאירו המוני אנשים רעבים, מצחינים וחיים במציאות בלתי אפשרית. תורנהיל, בן למשפחה ענייה מהשכונות הגרועות של לונדון, חווה ילדות עשוקה ובקושי שרד את הקיפוח החברתי של אותה תקופה. הוא היה רעב באופן תמידי, ובעיקר כעס על המציאות שנאלץ לגדול בה.

שותפתו לחיים, סאלי, היא קרן האור בחייו, ולזמן מה נראה שהם מצליחים לעלות על דרך המלך. אך, טרגדיה בדמות מות הוריה של סאלי, משנה את חייהם והופכת אותם לעניים אף יותר וקרובים לחרפת רעב. מאחר שלא היו שירותי רווחה שיעזרו להם, לפני תורנהיל עמדו שתי ברירות: לגנוב או למות. כאשר נתפס מערכת המשפט הפכה לאכזרית ודנה אותו למוות.  אך, חנינה מפתיעה שנתה את חייו, כאשר נשלח למושבת העונשין אוסטרליה.

הספר נע בין רומן היסטורי מרתק, לדיונים על מוסר וקונפליקטים בין תרבויות. קייט גרנוויל, הסופרת, מנסה להבין את המניעים של כל גיבוריה. היא נכנסת לנפש האדם ומתארת ביד אומן את המערכות שכותשות אותו, עד שעליו לבצע פשע. לונדון ואנשיה האנונימיים קמים לתחייה בין הדפים, שמתארים את הריחות, הסיטואציה והתקופה שאיתה נאלצו להתמודד. את המפגש עם האבורג'ינים, ילידי המקום באוסטרליה, לא ניתן לתאר באופן אחר, מאשר טרגדיה. הפער בין האדם הלבן הפולש לשבטים שהתגוררו במקום, מתמצה בין השאיפה לאושר ולנוחיות לבין הרצון העיקש של הילידים לשמור על אדמתם ונופי הארץ שגדלו בה.

חוסר ההבנה ולבסוף הסיום הטראגי, מוצגים דרך עיניו המתבוננות בכאב של תורנהיל. הוא נגרר בעל כורחו למעשי זוועה, ומשלם מחיר נפשי כבד על כך. היכולת של גרנוויל לתאר את ייסורי הנפש, והאופן שבו אנשים הופכים לרוצחים, היא מרשימה. חולשתו של תורנהיל רודפת אותו עד סוף חייו. המראות אותם ראה רודפים אותו גם כאשר חלומו לרווחה כלכלית מתגשם.

הספר עונה תשובה חד משמעית, שמוסר ומצפון חשובים יותר מכל רווח כלכלי. זה מסר חשוב בעולם שמתמסר לחומר ולא לרוח.

תומר פריאל ממליץ על הספר "הפרדס של עקיבא" של יוכי ברנדס.

     ספר מרתק החושף את 'מאחורי הקלעים' של המנהיגות היהודית בתקופה מרתקת של עם ישראל.

  יוכי ברנדס מצליחה פעם אחר פעם להחיות את העבר ולהאיר פינות שלא נחשפו עד כה בסיפורים המוכרים לכולנו.

למרות שהספר דמיוני הוא מבוסס על עבודת מחקר מעמיקה ולכן הוא הרבה מעבר לרומן הסטורי.

מרתק לראות את מאבקי הכוח, האהבות והשנאות, האינטרסים וההשפעות שהובילו להחלטות שחלקן הרות גורל.

זיו יופה ראש תחום תרבות ומנהל הספרייה | מדרשת שדה בוקר ספרן אזורי ראשי | מועצה אזורית רמת הנגב ממליץ

דון  קיחוט - מיגל דה סרוונטס

רובינזון קרוזו- דניאל דפו

קול מיער- ג'ק לונדון

ננסי פרחי ממליצה  על Lost in translation- Eva Hoffman

חיים פרחי ממליץ על הספרים של עמוס עוז
                                                                    

.

"להקשיב היא עדיין הטובה שבדרכים כדי  להבין" (פייר בומרשה)

באתר הספרייה מופעל תוכנת עלמה רידר באמצעותה ניתן להאזין למסמכים, טקסטים באינטרנט, דוא"ל וכו'.

יש לסמן טקסט עם העכבר ללחוץ על מקשים CTR+~  ולהקשיב. בהצלחה        

חג שמח לכל קוראי וחברי ספריית קיבוץ רביבים   

                     ספרות זמינה/ כתב מאירקה לוין

"קריאת ספר היא הסחת הדעת המאושרת ביותר הידועה לאדם"(הנזיר יוהן קריקור 1877)
מי שדימה לעצמו שהספריות הציבוריות ייעלמו מהעולם בעקבות מהפיכת המרשתת, כפי שהתפוגגו להן כעשן בעלי המקצוע כמו החלבן, הרצען, מוכר הנפט וה'בלגול'ס', לא ביקר לאחרונה בספריות הרבות המנקדות את ישובי הארץ.
צוות הספריות ברביבים הפליג וביקר בשתי ספריות באיזרונו: בזו של קיבוצנו השכן- הוותיק, משאבי שדה ובספריה העירונית של באר שבע.
הספרייה היא גם חלון ראווה, המשקף את אופיו של המקום ותושביו. וכשאתה פוגש בספריה את הצוות, את הפעילות הנרחבת, הרבה מעבר להחלפת הספרים הבסיסית, את האסתטיקה של המקום והטיפוח, את המאמצים להתפשט לכיוונים חדשים, רעיונות חדשים- אתה מבין שהמקום הזה, שהספרייה משרתת את תושביו, הוא חי, נושם, בויעט, חולם ומתקדם.
ספריית משאבי שדה צמודה במבנה מטופח לחדר האוכל ומושכת אחיה קהל קוראים, לומדים ואוהבי ספר רבים. במקום מפוזרים שולחנות עבודה לתלמידים וסטודנטים שבוחרים להגיע לכאן גם כדי להיעזר בחומר העיוני הנמצא שם בשפע וגם כדי להיכנס בנועם לאווירת העיון והלימוד במקום. אל לה לספריה לקפוא על שמריה, לכן נוסעות הספרניות, עפרה דייגי (ספריית המבוגרים) וטובה אבריאל (ספריית הילדים) כל חודש, סוחבות איתן שתי מזוודות ריקות לב"ש וחוזרות משם עם שתי מזוודות גדושות בספרים. בספריית הילדים מתקיימת פעילות ענפה של הפעלות וקריאת ספרים, בעיקר לילדי הגנים והגיל הרך. החברות הוותיקות, בגיל הפרישה, מקדישות זמן רב ממרצן והרבה מאמצים וכישורים, לקרב את קהל הקוראים אל שפע הספרים שבמקום. קיבוץ משאבי שדה נשקף מבעד לספרייתו, כישוב חזק, בוטח בעצמו ובדרכו ומפלס דרך להשביע את תושביו נחת והרגשת שייכות וגאווה.
הספרייה העירונית בבאר שבע, ממוקמת ברוחב יד ולב בגבו של הקונסרוטוריום למוזיקה וקרוב למשכן אומניות הבמה. שלושתםהופכים את האזור המטופח ללב התרבותי הפועם של העיר. המקום הגדול מכיל עשרות אלפי ספרים מכל התחומים ומשרת את תושבי העיר כספריית עיון עם פינות ישיבה ממוחשבות. הכניסה והמסדרונות משמשים לתערוכות ציור מתחלפות ועל קירותיהם תלויות מודעות המספרות על שפע הפעילויות במקום: פגישות עם סופרים ומבקרי ספרות, עם מרצי המחלקה לספרות באוניברסיטת בן גוריון בנגב(ביניהם עמוס עוז). הצגות שעניינן קריאה וכתיבה, פגישות יוצרים: סופרים ומאיירים, עם תלמידים ועוד. אילנית, המארחת שלנו, מלאת גאווה על המקום ותפקידו. רב גווניותו והצלחתו של המקום, בקרב תושבי העיר הגדולה, על מגוונה הרב של האוכלוסייה.
דרך ארוכה מאד עשתה הספרות מאז הופעתה בעלילות גלגמש , בתנ"ך ובמיתולוגיות השונות. היא התפתחה וכבשה את העולם ותרבותו בערבות המצאת הדפוס ועברה בהצלחה משברים ומאבקים בדיקטטורות, בדתות קפואות, בצנזורות, בטלוויזיה והיא תוכל גם למרשתת.
יהיה קשה לאדם לוותר על העלעול והדפדוף המשכר, ולכן נשאר עם הספרים עוד הרבה שנים ונראה אותם במקומות חדשים ובלתי צפויים. הספריות הן היום כמעט המקום היחיד שם אינך בא כדי לסמס או לשחק בבועות צבעוניות ב'סמרט' שלך. הן שמורות טבע תרבותיות המכילות והמחבקות את חכמת האנושות כולה, כמו הספריות הידועות באלכסנדריה ובפרגמון של העולם העתיק.
השתתפו בסיור: עליזה ימין(המנכל"ית), לריסה שוורצמן (הספריה הרוסית), ננסי פרחי(ספריית העיון), לסלי בקר (הספרייה האנגלית), דניאל סנד (עוזר ספרן ראשי), יעל יסעור ומאירקה לוין (מספרי הסיפורים).
הצוות ניצל את היום היפה לבקר גם בפארק המדעי קראסו, הממוקם ליד בית יציב, ובמרכזו המבנה המרשים של ביה"ס לילדי השייחים מהתקופה התורכית(מומלץ מאד).
"קריאת סונטות עושה לי תמיד שיהוקים" (הלן מק- גיל, גבורת ספרו של כריסטופר מורלי "פרסנסוס על גלגלים".

מתוך עלון רביבים 2878, ט' בכסלו תשע"ז 9.12.2016 עמ' 8 

דניאל סנד, זהו ספרך הרביעי, ספר על ספריך הקודמים ועליך.

בהיותי בן עשר כתבתי את שירי הראשון "עיגול משולש".

הכתיבה של הורי והיותם סופרים השפיעה על בחירתי לשחרר רגשות דרך כתיבה.

"כל השירים שכתבתי

במשך חיי

ידעתי שיהיו

גרפומניה

חזרה לילדות

נעורים, צבא

הווה, עתיד

עבר".(מתוך גשם כבול).

את אוסף שירי הראשון "עדין מוקדם פרסמתי, בעזרת חברים יקרים מרביבים בשנת 1996 ואני בן 24.

"אני בורח אל המלים, מוצא מחסה

מפני הדבקות בפירוש פשוט"( מתוך גשם כבול).

ספר הביכורים "גשם כבול" הכולל חלק משירי "עדין מוקדם" פורסם בהיותי בן 35.

לאחר פרסומו זכיתי בפרס על שם מנשה ברק למשוררים צעירים מתחילים. ההכרה הציבורית הביאה את ההכרה העצמית כמשורר.

"מלה

בואי לעזרה

כי בתוכי

שוכנת תפלה

לראות שמש

במסלולה".(מתוך גשם כבול).

בשנת 2009 פורסם ספרי השני "מכתב בתוך בקבוק", שניהם בהוצאת גוונים טרקלין. שלא כספרי הראשון ספר זה הוא ספר דיאלוגי שיש בו נמענ/ת כאשר גם השירים והציורים מנהלים ביניהם שיח של מילים וצבעים. עבורי ספר זה היווה מבחן הצלחה בהגדרתי כמשורר, הספר פורסם בשתי מהדורות והוציא אותי מהחממה של היותי "בן של".

"עכשיו בתוך הבית הסגור

מתרחש הרגע

צא לדרך

אל אליך".(מתוך מכתב בתוך בקבוק).

ספרי השלישי "ציפור שונה" יצא לאור בהיותי בן 43 בהוצאת עיתון 77.שני הספרים מלווים בציורי צבע פרי מכחולה של אסנת בת זוגתי.בספר זה התמודדתי עם השוני מצד אחד והגישור עם הפער ברמת הכתיבה והיכולות שבי.

"יונה כמו כל היונים

שונה לחלוטין

שוני אחר

כותבת שירים

עוד תגיעי אל העננים".(שם).

ספרי הרביעי "אימא אסלח אותך" יצא לאור בקרוב, בהוצאת עיתון 77.

הספר מלווה בתצלומי משפחה. בספר זה אני מתמודד עם אבדן הורי- יתמות מאוחרת ושכול. על כעס ועל סליחה.

בסרטון דועט(סרטו של עמרי ליאור) על אימא, אמרתי שיש לי משהו לומר אימא השיבה "אבל הבטחת שזה השיר האחרון", עניתי "שלא זה , משהו חומר- כולנו עשינו טעויות, וגם את אימא עשית טעויות, אבל אימא, אסלח אותך!" ואת אימא צחקת את צחוקך המפורסם ועל כן יהי ספרי זה לפי החלק האחרון של המשפט - אימא אסלח אותך"(שם).

2. מה מייחד את שיריך?

שירי חסכוניים, חושפניים, מודעים לעצמם, בעיקר אירוניים ותמיד מלאי אירוניה עצמית.

מאד רגשיים ומלאי תובנות ותמיד בחיפוש אחרי התמצות יסוד הצמצום, הדיוק והמילה הנכונה.

3.לאיזה גילאים השירים מיועדים?

השירים נכתבו למבוגרים אבל גם נוער יכול לקרוא.

4. האם בעתיד תכתוב עוד ספרי שירה?

כן, ממשיך ליצור ולכתוב. בעוד הספר "אימא אסלח אותך" בתהליך הפקה אני כבר עובד על יומן אוטוביוגרפי, שזה סוג של פרוזה, אתגר חדש עבורי. אחרי מות הורי אמרתי קדיש על שלושה ועל ארבעה (יואב, אבא ואימא וגם על בית הורי). כאחד אשר כוחו במילה הכתובה הרגשתי אחריות כשליחות למרות שאולי הכול נאמר על הורי אבל סיפורם לא חתום.

הורי בספריהם כתבו על חייהם, בסרט דןעט אימא ספרה על מה שעברה ואת חייה ועל אבא, אבל תמיד חיפשה את האמת וכל האמת על מה שעברה. אבא נהג לומר " את האמת חובה לומר, את כל האמת, ניחא עוד אפשרי, רק את האמת זה כבר בלתי ניתן בעליל", אבל אימא תמיד הרגישה כאב גדול והחמצה גדולה שאף פעם לא הצליחה, בזאת אני רואה צוואה.

דניאל תודה על פתיחת הצהר אל עולמך וכמובן עוד שנים של כתיבה ויצירה.

                                                                                                          ראיינה אסנת סנד, ערכה עליזה ימין. 

חדשות מספריית עיון

לסטודנטים וללומדים היקרים וכל שאר הקוראים המתעניינים

בשנה האחרונה ספריית העיון עברה שינויים ורענון.

בעבר, ספרי העיון היו מחולקים בין ספרית עיון וספריית חברים. כל ספרי העיון, למעט ביוגרפיות, רוכזו בספריית עיון, ובתהליך ההעברה חלק מהספרים דוללו (בהוראת המפקחת הגב' גילה גבאי -משרד התרבות המחלקה לספריות). הוצאנו בעיקר ספרים ישנים מאוד , וחומר לא רלבנטי לספרייה שכבר לא משרתת את בית הספר,אשר פעל ברביבים עד להקמת בית ספר אזורי משאבים (1991).

כאשר אתם מקבלים רשימות קריאה בקורסים, תבדקו אם הספרים נמצאים אצלנו. התנאים כאן מאד נוחים: תוכלו להחזיר את הספר בתום הסמסטר. תחפשו ספרים באתר האינטרנט של הספרייה - זה מאוד נוח.אם תחילת הלימודים מוזמנים להתיעץ איתנו.

אנחנו מחכים לכם ! בואו להתרשם מהנעשה בספרייה !