ארזה חולתי ממליצה

אני ארזה חולתי לבית סבוראי יצקר מעין חרוד בת 83, בתם הצעירה של שרה ושמואל סבוראי מעין חרוד, חברת קיבוץ רביבים.

אינני מסוגלת לקרוא , מקשיבה לספרים קוליים מספריית עיוורים בנתניה. קיבלתי את הספר "ים ביני לבינך" של נורית גרץ.

הספר הכניס אותי לעולם הולך ונעלם שרק אני מצויה בו, רציתי לשתף אתכם בחוויה.

משונה למצוא בספר את הדודה והדוד ואת יקירי משפחתי. אימא קראה לאחותי בשם רחל לבקשתה של רחל בלובשטיין (המשוררת), שהייתה חברתה. אני זוכרת את אימא מספרת את החוויה שלקחה את בתה רחל לרחל המשוררת בשנתה האחרונה במחלת השחפת. רחל נתנה לה נשיקה, הנשיקה נחרטה בזיכרונה לימים רבים.

רחל המשוררת קבלה גלויות מגרמניה והוציאה ספר עם שירים מבית ומבחוץ. עותקים של הספר הזה היו גם לרחל אחותי וגם למשה בן דודי. אימא של מושיק גרה בבוגרשוב 5 והייתה מבקרת אצלה לעיתים קרובות.

רבקה וצבי יצקר וצריפם ליד הכנרת היו מחוויות ילדותי. את רבקה בקרתי עד יומה האחרון ועל הקיר הייתה תלויה תמונה של רבקה וצבי חלוצים ומעליה זר פרחי דם המכבים לזכרו של צבי. בזקנתה רבקה לא יכלה לקרוא, הייתי באה ומקריאה לה את מכתבי האהבה שקבלה. רבקה התאלמנה בגיל 26 ועברה לעין חרוד עם אחותה שרה ומשפחתם.

הבית ביפו היה ביתם של סבי יהודה וסבתי בת שבע. יום הירצחו (יחד עם ברנר ושץ אברמוביץ) נקרא "יום האסון" בפי סבתי. ביום הרצח הצעירים רבקה וצבי ואבא ואימא היו בהפגנת אחד במאי בת"א כל הלילה רבקה הסתובבה עם חיה הוטברג.

בביתנו דברו על זה שנח לא פתח דלתו לרחל בבואה לירושלים. נח נפתולצסקי הביא את פרח צפור גן עדן לארץ, כל רכושו הושקע בגנים הבוטניים שליד האוניברסיטה ברמת אביב.רנה בת דודתי למדה אצלו משתלנות.

שושנה בלובשטיין הייתה מורה לפסנתר והייתה באה לנגן על הפסנתר המשותף בעין חרוד.

שזר המופיע גם הוא בספרך היה בא פעמים רבות לביתנו בלילה עם אשתו ובתם רודה, שאתה לא הופיע בצבור.

גם א.ד. גורדון היה מוזכר בביתנו ובתו  יעל נתנה לי את ספרו לחתונתי, הוא מאד אהב את אימי שרה. את הספר של רחל ואני יודעת בעלפה, לשמוע את השירים זה מאד מרגש.

בחלק השני של הספר מדבר על מיכאל ועל ברית המועצות, גם זו הייתה חוויה מסעירה לגבי, איפה הייתי כל השנים האלה, מדוע רק מעט ידעתי על הנעשה בברית המועצות והחלק הזה בספר הוא פותח עיניים ומרשים. אימא הייתה מפי"ניקית הבנים היו שייכים לסיעה ב' או מפ"ם, כל כך הערצנו את ברית המועצות.

עין חרוד וקיבוצים אחרים התפלגו על הנושא היחס לברית המועצות. אנחנו חשבנו שברית המועצות היא מצילת עולם מהיטלר. אימא בקשה ממני שאקרא את הספר "האלים שהכזיבו"- ואני סירבתי.אחרי הפילוג לא עברו שנתיים הייתה ועידת העשרים סטלין מת והבנו כמה טעינו.