גלי פתגם-לי

תקציר:
שתי בשורות נחתו עלינו בבת אחת: שאנחנו מחכים לתינוק ושאנחנו עוברים דירה! אמא אמרה שאת הבשורה השניה מותר לנו להפיץ ושאת הבשורה הראשונה עלינו לשמור בסוד, עד שהבטן תגדל ותתפח. לא היתה לי שום בעיה לנעול את הפה ולא לספר, אבל ברזי העינים שלי החלו לדלוף. האם "רחוק מהעין זה גם רחוק מהלב"? איך אשאיר עת עצמי בהווי של הכיתה אחרי שאעבור ללמוד במקום אחר? הפתרון הגיע מעולם הפתגמים שעבורי הוא יותר מתחביב ומאוסף, זו הממלכה שאני אוהבת ואתם מוזמנים להדבק במחלת הפתגמת.

עותקים